דיצה הימן היא ממקימי ניר עוז, מהדור שנשאר גם כשמסוכן. חודש וחצי אחרי שנחטפה יחד עם חברים מהקיבוץ, נכדתה ישבה לשיחה עם חיותה זילברמן, שכנתה בת ה-75 שניצלה מהטבח. "לפני השינה הייתי רואה את הראש הלבן שלה מבצבץ מהחלון, וזה היה אישור שאפשר לישון בשקט", היא מספרת בשיחה על חברים שאבדו, על מי שעוד אפשר להציל, ועל המחשבות לחזור הביתה: "אם ניר עוז תהיה - אני אהיה שם. אני את ערוב ימיי רוצה לחיות במקום שאני אוהבת"

הן מכונות "מלאכיות הדממה", שמחות, חיוניות ומלאות שמחת חיים לצד מגבלות הגוף - אך איך משפיעה המלחמה על ילדות ונערות עם תסמונת רט ואיך רצים למרחב מוגן עם ילדה נכה שלא מבינה מה קורה סביבה?

השבת השחורה נגעה לאביגיל עוז בכל כך הרבה מעגלים, אבל הטלפון הראשון שעשתה בעודה נצורה בממ"ד ביתה עם ביתה הקטנה היה ליועצת בית הספר השש שנתי אורט נווה יונתן-לילינטל ברמלה, אותו היא מנהלת. מאז היא עברה גלגולים רבים ועדיין מצאה בקהילה החינוכית שלה מרפא

הממשלה אישרה אמש את העסקה לשחרור החטופים, שבמסגרתה 50 ילדים ונשים יחזרו הביתה. המשפחות אשר ילדיהן אמורים לחזור במסגרת העסקה, מודאגות לקראת המפגש איתם וחוששות מהשינויים שחלו בהם בזמן שחלף, כמו גם מהאפשרות כי משהו ישתבש ברגע האחרון: "אנחנו חיים במזרח התיכון. מספיק שתהיה טעות או פיפס לא נכון"

איתי כהן בן ה-15 נפצע בעינו בשבת השחורה כשמחבלים ירו לעברו. במשך חמישה שבועות הסתובב עם קליע בתוך הראש ובעקבות הפציעה איבד את הראייה בעין ימין. עם זאת, הוא לא מתכוון לרגע להפסיק עם הספורט וכבר חזר להתחרות בטריאתלון: "הרופאים אמרו שזה לא יגביל אותי בכלום - וזה מנחם אותי"

שני, צעירה מיוקנעם, עבדה במסיבה ברעים ובמשך יותר מחודש וחצי הוגדרה נעדרת • ב-7 באוקטובר הסתתרה עם חבריה במיגונית, נפצעה ברגלה – ומאז אף אחד לא ידע מה עלה בגורלה

בעקבות שחרור החטופים הצפוי מעזה, פסיכותרפיסטית ומנהלת תחום חירום וחוסן מסבירה כיצד יש להתמודד עם הטראומה והאובדן של אלו החוזרים הביתה | המדריך המלא