אם ביקרתם באקרופוליס, פתחתם ספר על יוון העתיקה או הקשבתם למדריך טיולים נלהב במיוחד, יש סיכוי טוב ששמעתם את הסיפור הזה: בוני הפרתנון היו כל כך מתוחכמים, שהם הבינו שהעין האנושית משקרת לנו - ולכן בנו חלקים מהמקדש דווקא עקומים כדי שהם ייראו ישרים. זה סיפור נהדר. הוא גם מופיע שוב ושוב בספרי אדריכלות, בהרצאות ובתיאורים של אחד המבנים המפורסמים בעולם. אלא שמחקר חדש טוען שיש עם הסיפור הזה בעיה די משמעותית: אף אחד לא הצליח להוכיח שהאשליות האופטיות שהיוונים ניסו לפצות עליהן בכלל קיימות. פרופ' אלן גוריאלי מהמכון למתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד בחן את הטענה באמצעות שילוב של גיאומטריה, הנדסה ומדע הראייה. במחקר שהתפרסם השנה ב-Royal Society Open Science הוא עבר על 12 "תיקונים אופטיים" שונים שיוחסו לפרתנון - ומצא שהם אינם נתמכים בראיות, או שהם קטנים מדי מכדי שאדם שעומד מול המקדש יוכל בכלל להבחין בהשפעתם.

לא מפחדת לעצור הכל: השחקנית זוכת האוסקר קייט בלנשט עצרה לכמה רגעים את ההצגה "אלקטרה/פרסונה" בכיכובה, כדי לנזוף בשני צופים באחת השורות הראשונות, שסימסו והתעסקו בטלפונים הניידים שלהם בזמן ההצגה. האירוע התרחש בשבת האחרונה, במהלך הצגת הצהריים של "אלקטרה/פרסונה" בתיאטרון הלאומי בלונדון. בלנשט בת ה-57, זוכת שני פרסי אוסקר, מופיעה בהצגה לצד נינה הוס, השחקנית הגרמנייה ששיחקה לצדה בסרט "טאר המנצחת", שגם עליו גרפה בלנשט מועמדות לאוסקר. כרבע שעה לאחר תחילת ההצגה הפסיקה בלנשט את המונולוג וסימנה בידיה תנועות הקלדה בטלפון. "זה מאוד מפריע, חברים, אני מצטערת. אתם חושבים שאני לא מרגישה מה אתם עושים, אבל אני מרגישה. בבקשה תפסיקו ותתרכזו בהצגה, תודה". בלנשט לא ביישה ספציפית את המפריעים, אבל הקהל בסביבתם "הסגיר" אותם במבטים זועמים, ושאר הצופים מחאו כפיים כדי לעודד את בלנשט. ההצגה התחדשה מיד, והמשיכה מהנקודה שבה נפסקה.

בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו נשא היום (חמישי) את נאומו בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, מחוץ לבניין חיכתה לו מחאה עם לא מעט פרצופים מוכרים מהוליווד. בין המפורסמות שהגיעו להפגין נגד ישראל והמלחמה בעזה היו סוזן סרנדון, סינתיה ניקסון, אליוט פייג' והאנה איינבינדר. מאות מפגינים השתתפו במחאה, שבמהלכה התיישבו עשרות על הכביש וחסמו את התנועה באזור. המשטרה החלה לפנות את המפגינים וביצעה שורה של מעצרים - ובין מי שתועדו נלקחים מהמקום על ידי השוטרים הייתה זוכת האוסקר סוזן סרנדון.

האם תשלמו 10,000 שקלים על פרי הדר, או על פרי כלשהו? מסתבר שיש בארץ אנשים שעושים את זה. במיוחד בימים אלה, רגע לפני סוכות, כשהאתרוג הופך מפרי הדר תמים למוצר נחשק, מהודר ולעתים גם יקר להפליא. האתרוג הוא אחד מארבעת המינים, ויש בו לכאורה הכל - גם טעם וגם ריח. הוא מסמל את מי שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים. אלא שבתורה עצמה לא כתוב במפורש "אתרוג", אלא "פרי עץ הדר": "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא, פרק כ"ג, מ'). חז"ל קבעו שמדובר באתרוג. אגב, מהביטוי הזה קיבל אליעזר בן יהודה את המונח "פירות הדר" לקבוצת הפירות שאנחנו מכירים כתפוז, לימון, קלמנטינה ועוד. אבל יש אתרוגים, ויש אתרוגים. ויש כאלה שמאחוריהם עומד סיפור שמתחיל בכלל בברוקלין של שנות ה-60.

אשת ראש הממשלה איימה בתביעה, ועשתה שירות טוב לתחקיר בינוני. מצטערים, דרוקר, אבל אחרי שחשפת את פרשת הצוללות, אל תבוא אלינו עם חלון שבור בקיסריה

איזה מוצר "מכרה" איילת שקד בקמפיין, מה היה הכינוי הערבי של נתניהו, ואיזו סערה הובילה לפרישת עידית סילמן? בחנו את עצמכם

אחרי עשרה פרסי אופיר ועשרות אלפי צופים שמחו דמעה ומחאו כפיים, "עצמאות" הוא בבירור הסרט הישראלי המדובר ביותר של השנים האחרונות (לפחות מתוך כל אלה שלא מופיעה בשמם המילה "שולי"). במרכז הסרט: ילד בן 14 בשם יאיר מזור. והוא ממש לא מעוניין שיראו אותו כעוד ילד חמוד: "הרבה פעמים, דמויות של ילדים בסרטים הן פשוט 'הבן של הגיבור' או 'הגיבור כשהיה קטן'. אני חושב שכאן זה אחרת. אני רוצה שיהיו יותר הזדמנויות לשחקנים צעירים ולילדים - וגם לי, כמובן - להשתתף בדברים שהם לא פשוט 'תראו, ילד חמוד', אלא דמויות חשובות ומרכזיות. לכן אני כל כך אוהב סרטים כמו 'החוש השישי' או 'אינטליגנציה מלאכותית'".

אין דבר שישראל זקוקה לו יותר משיפור יחסיה עם העולם, רק שבמקום לשמוע לאזהרות, ראש הממשלה מוליך אותנו ל-7 באוקטובר מדיני - למרות שהנאום הערב יגרום לתחושה טובה בקרב הישראלים