הזמר גידי גוב, שהיה מעורב הלילה בתאונה שבה התנגש במספר כלי רכב ופצע 5 בני אדם תוך שהוא חשוד בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, היה בדרכו חזרה ממופע פרטי של "הכבש השישה עשר" מול עובדי מיקרוסופט בתל אביב במסגרת חגיגות 50 שנה לחברה. מטעמו של הזמר נמסר הבוקר: "גידי גוב עבר הלילה תאונת דרכים בעיר תל אביב. מצבו טוב, הוא מתאושש בביתו. בריאות לכולם".

כנסיית השכל מציגה ערב מיוחד שכולו גרסאות אלקטרוניות ללהיטיה הגדולים, יחד עם איתן רייטר שמופקד על ההפקה והעיבודים החדשים. במסגרת האירוע יארחו גם את ג'ירפות ואיפה הילד, ואילו אסטרל פרוג'קשן יגיעו למופע השקת אלבום חדש

אניה בוקשטיין השיקה את אלבומה השלישי "ילדות גדולות" במופע מרגש בגריי תל אביב. בין בלוז נוגע ללב על אמהות ומשבר גיל, לבין דיסקו קליל ומסיבה רהבתנית עם רקדניות. השאלה הגדולה עכשיו היא לאן היא לוקחת את הקריירה המוזיקלית שלה מכאן

מייק וולף, מגיש התוכנית האהובה בערוץ ההיסטוריה, וחברתו לטיסיה קליין, נפצעו בתאונה בזמן נסיעה. קליין ספגה פציעות קשות הכוללות שבר בלסת, צלעות שבורות ונזק לריאות - אך צפויה להחלים לחלוטין

רוברט רדפורד נפטר היום בגיל 89, לאחר קריירה מבריקה שהשפיעה על הקולנוע העולמי. הוא נחשב לאחד הכוכבים החשובים ביותר בהוליווד, כיכב בסרטים איקוניים כמו "קיד וקאסידי", "העוקץ" ו"זיכרונות מאפריקה", ביים סרטים זוכי אוסקר וייסד את פסטיבל סאנדנס

על פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר מתמודדים "כן!" של נדב לפיד, "נאנדאורי" של אתי ציקו, "שפה זרה" של מיכל ברזיס ועודד בן נון, "חמצן" של נטעלי בראון ו"הים" של שי כרמלי פולק. קולנועניות מחו בבגדים שחורים נגד המלחמה: "ילד הוא ילד". רשימת הזוכים המתעדכנת

משה סקאל כותב מכתבים שבועיים לבינה מלאכותית במהלך שמונה חודשי היריון של לואיז, הפונדקאית, בניסיון להסביר לה מהי רוח אנושית. כל מכתב עוקב אחר שלב בהתפתחות התינוקת ומשלב הרהור על נושאים אנושיים מרכזיים כמו זיכרון, שפה, גוף ונפש. קראו פרק מתוך "בינה ולואיז"

זהו, הסוף נראה באופק, אורית מכינה ארוחה אחרונה לזוגות, שמגיעים למסקנות אחרונות לפני ההחלטות. חייבים להחליט. מצד שני, זו טלוויזיה. גם אם כולם יחליטו להמשיך לנסות עוד בארץ, זה לא צריך להרשים אותנו כצופים. זה כנראה מה שכולנו היינו עושים אם היינו במקומם - אומרים כן, ונפרדים אחרי כמה שבועות. בווצאפ. ליב מגיעה למסקנה שבתוך כל המורכבות הזאת היא קצת שכחה ליהנות. לאאא וואלללהההה לא שמנו לב בכלל. הרי את משדרת אושר וקלילות לאורך כל התוכנית. לירן מגיע למסקנה שעבורו זה היה היום הכי טוב בכל החודש הזה - היום האחרון, בסירה, כשעוד רגע חוזרים הביתה. יכול להיות שגם הוא בדיוק הרפה מהצורך ללכת על ביצים ליד נשים שלא מרוצות ממנו. אישית, לא נראה לי שלירן בשל או מעוניין להבשיל מספיק כדי להצליח להכיל אישה מורכבת כמו ליב עם כל המעצורים, המורכבויות והפחדים שהיא מביאה איתה, למרות האמירה המוזרה: "שילמתי הרבה שולחנות על אנשים שישבו שם לפני, ואם לא נהיה זוג אני ארגיש החמצה". אמנם אני מבינה למה הוא התכוון, אבל זה קצת גורם לליב להישמע כאילו היא רכב יד שלישית שתוקן הרבה פעמים, וזה פחות הוייב כשניגשים לקשר. הם מרגישים טוב כי זה היום האחרון וכי הם באמת עומדים להשתחרר, וההסבר לפער בין מה שקרה בחופה לבין ההמשך בוילה, הוא די מאכזב. אני מניחה שהם נפלו במלכודת הרגילה, ומרוב רצון טוב הפילו אחד על השניה את כל כובד הפנטזיה שנבנתה אצלם שנים. ברגע החופה כל אחד מהם היה אופטימי מספיק כדי להתחבר לתקווה, וכך לרגע שכנעו את עצמם שקרה נס, וזו אהבה ממבט ראשון. הבעיה היא שניסים לא קורים ככה. הם קורים, אבל למרבה האירוניה רק אחרי שנים של עבודה מאד קשה. ממש כמו צנצנת ריבה שנפתחת בניסיון של האדם השלישי שמנסה לפתוח אותה - זה לא נס, אלא עבודה הדרגתית של זמן רב שמעורבים בה אנשים מספר.