רועי בר נתן, טלי אורן וגורי אלפי נכנסו בטבעיות מפתיעה לנעליים של גידי גוב ומזי כהן. ההופעה של סנדרסון בפסטיבל הפסנתר באילת הייתה קצרה אך עמוסת להיטים, והחיבור עם "גזוז החדשה" הוכיח שמוזיקה טובה, בשילוב נונסנס מושלם, לא מזדקן לעולם

"בעל החלומות" מציג את יוסף שילוח דרך עיניה של בתו עומר בשנה האחרונה לחייו וחושף לראשונה את חייו המורכבים. מאחורי פניו השוחקות הסתתר פעיל חברתי רדיקלי שלא פחד לשלם מחיר כבד על אמונותיו. הסרט התיעודי מספק דיוקן נוגע ומעורר מחשבה של אמן שלא התפשר

בבסיסו, ריאליטי שידוכים הוא פורמט שמבוסס על הונאה. מגיעים לטלוויזיה נשים וגברים, יפות ויפים, כולם בעלי מקצוע או לפחות "מקצוע" מהדור החדש (ע"ע יוצר/ת תוכן), עם סוכנות שמייצגת אותם ואלפי עוקבים ברשתות החברתיות, ומספרים לנו שהם באו להכיר את האחד או האחת. שעבורם אפליקציות ההיכרויות כבר מצאו את מקומן בפח הזבל של האייפון. שעכשיו זה השלב שבו הם מוכנים לאהבה אמיתית. שהם בשלים לילדים, לארוחות שישי, לסחוב לה את הקניות מהסופר. לא משנה שבכוכביות הם בעצם בדרך לטיול אחרי צבא, גרים עם שותף או שותפה, או בכלל לא עזבו את הבית של ההורים, צופי הריאליטי יכולים להכיל כל שקר לבן, כל עוד הם מקבלים בתמורה דרמה, והרבה ממנה. בהשוואה לתוכניות אחרות, "אהבה חדשה", שחזרה אתמול למסך של רשת 13 בעונה חמישית, משקרת לצופים קצת פחות. אחרי שניסתה להיות גרסת הלואו קוסט של "חתונמי" וכשלה, מישהו ברשת הבין שבעצם הכי מתאים להם להיות "האח הגדול", רק בלי האנשים המוזרים האלה שבאים לקדם אג'נדות או, רחמנא ליצלן, חצו את הגיל הבלתי שדיך שהוא ארבעים. והאמת? מאז שינוי הפאזה, התוכנית בהובלת מאיה ורטהיימר הפכה לריאליטי כיפי למדי, כזה שבאמת מאפשר להעביר את המוח למצב טיסה לאיזה שעתיים ופשוט לראות אנשים אטרקטיביים משחקים במשחק חיזור שלא באמת מוכר להם, כי כל מי שמגיע לתוכנית הזאת רגיל להיות מחוזר.

שנתיים ושלושה חודשים מאז נפלה התצפיתנית רוני אשל בקרב על בסיס נחל עוז ב-7 לאוקטובר, אביה אייל אשל משיק ספר חדש בשם "אבא בא". את הספר ערכה הסופרת גלילה רון פדר

רוית רוזן, המוכרת בכינוי "טינקרבל", כיכבה בסוף שנות התשעים בתוכניות טלוויזיה, בקולנוע ובחיי הלילה. עד שהחליטה לעזוב את המרכז עם בן זוגה ולעבור ליישוב צוקים בערבה. היום היא חוזרת לימים הסוערים ההם בתערוכה חדשה במוזיאון פתח תקווה. על המעבר שלה מתל אביב סיפרה לאיריס קול ב-103fm: "זה התבשל המון זמן, אבל כמו הרבה דברים אצלי הם יוצאים כביכול בבת אחת במעשה שנראה מבחוץ נמהר". עם זאת היא לא עזבה את עולם הקולנוע. "אחרי זה שיחקתי בסרטים בפסטיבל קאן, והקמנו את פסטיבל הסרטים בצוקים שמתקיים בכל שנה בנובמבר". היא נשאלה האם המגורים במקום כה מבודד ומרוחק לא קשה לה. "לי זה נראה הפוך - איזה עומס וכמה משאבים צריך כדי להישאר במרכז, כמו עכברים שבמין מבוך מטופש כזה של החיים. במדבר זה מתקיים פחות, יש יותר מרחב, זה כמו מבוך בלי גג".

על רקע המבצע ההירואי של ארצות הברית, שבמהלכו הפגיזה בוונצואלה ולכדה את הנשיא הדיקטטור שלה ניקולאס מדורו, נזכרנו השבוע ביצירה הידועה ביותר על ונצואלה בשפה העברית - ואולי אף היחידה: השיר "ונצואלה" שהתפרסם בשנת 1959. אלא שמעבר להיותו שיר יפה, מסתבר שיש מאחוריו סיפור יפהפה לא פחות. את מילות השיר חיבר דן אלמגור ואת לחנו משה וילנסקי כחלק מהמחזה "אף מלה למורגנשטיין" שהועלה על ידי להקת בצל ירוק, פרי עטו של הסופר והמחזאי אפרים קישון. בצל ירוק הייתה להקת תיאטרון ובידור של יוצאי להקת הנח"ל שפעלה מסוף שנת 1957 ועד 1960, ובין השאר כיכבו בה חיים טופול, אורי זוהר, נחמה הנדל ועוד ועוד. המחזמר עוסק בקבוצה של סטודנטים בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. כך, כשלומדים הסטודנטים על יבשת דרום אמריקה אצל המרצה שלהם, שולב במחזמר שיר על המדינה הדרום-אמריקאית ונצואלה. אלמגור בחר בוונצואלה משום שבזמן שלמד באוניברסיטה העברית בירושלים, התאהב בסטודנטנית בשם אלה - לימים אשתו - ששמה התחרז עם שם המדינה. השיר הצליח גם מחוץ לגבולות המחזה עצמו, וצעד כשמונה חודשים בראש מצעדי הפזמונים בישראל. לאורך השנים בוצעו מספר גרסאות כיסוי לשיר, למשל על ידי להקת הנח"ל, להקת פיקוד מרכז, גידי גוב, נורית גלרון, דורי בן זאב ועוד. שלישיית שוקולד מנטה מסטיק חידשה את השיר בשנת 1989 והקליטה אותו לאלבומה של ירדנה ארזי, "תחנה בדרך".

הקומיקאי האמריקאי דייב שאפל עלה לאחרונה בנטפליקס עם מופע בשם "בלתי ניתן לעצירה" בו הוא מאשים את ישראל ברצח עיתונאים ומפלרטט את תיאוריות קונספירציה אנטישמיות, צפו במונולוג התגובה של תם אהרון שצולם במיוחד עבור וואלה תרבות

גיירמו דל טורו, מהבמאים הבולטים בעולם ("פרנקנשטיין", "צורת המים" ו"המבוך של פאן"), הזהיר גם ממי שמאמים שבינה מלאכותית יכולה ליצור אמנות במקום בני אדם: "הם חושבים שהם יכולים להשפיל כל מה שהופך אותנו לקצת יותר אנושיים"