ישראל יודעת על תכנית גרעין צבאית באיראן עוד מ-1988 |  האיראנים החלו להתקין צנטריפוגות מתקדמות מדגם IR-6 במפעל התת-קרקעי פורד | ישראל לבדה יכולה להשמיד את מתקני ההעשרה האיראנים צילום: דובר צה״ל  אני מרשה לעצמי לכתוב כאן תחילה על אודותי, וזאת על מנת להצביע כי הדברים שאציג בהמשך מבוססים על ידע וניסיון רבי שנים. אציין, כי הרקע שלי כולל בין היתר שרות במשך קרוב לשלושים שנה בקהיליית המודיעין הישראלית – באגף המודיעין של צה"ל ובמשרד ראש הממשלה. הוכשרתי לכך בעקבות הרקע הטכני-מדעי בתחומי הפיסיקה וההנדסה הגרעינית שרכשתי במסגרת אוניברסיטאות "בר-אילן" ו"בן-גוריון" בבאר שבע. בשנים 1976 – 1981 פעלתי כקצין המודיעין הטכני של הכור הגרעיני אשר צרפת הקימה בעיראק -  בתחום איסוף המידע וגם בהיותי שותף לתוכניות הסיכול, כולל במועד השמדת הכור על ידי חיל האוויר הישראלי ב-7 ביולי 1981. מיד לאחר שובם של מטוסי חיל האוויר ארצה, לפנות ערב חג השבועות, נתבקשתי להגיע לבור המטכ"ל בקריה בתל-אביב, על מנת לאשר מתוך תצלומי המטוסים ומתוך שיחות טלפון שניהלו המהנדסים הצרפתיים בבגדאד עם פריז, כי אכן הכור הושמד. המסמך שכתבתי על כך הועבר מיד לראש הממשלה מנחם בגין, אשר למחרת הודיע לכל עם ישראל על השמדת הכור. אחרי כן, ב-1988 הוצבה על המפה תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית. סוגיית הסיכון הנובע מההתפתחות הצבאית של הגרעין האיראני הוכנסה להערכת המודיעין השנתית. מאז, כידוע, יש לסוגייה זו הרבה אבות.   בימים האחרונים דווח בעיתונות הישראלית על אודות התנהלות שיתוף פעולה מבצעי בין צבאות ארה"ב וישראל במטרה לעצור את תוכנית הגרעין הצבאית של איראן. זאת על רקע האירועים שהתרחשו זה לאחרונה. ההתקדמות של תוכנית העשרת האורניום האיראנית באה עתה לידי ביטוי בהפעלת הצנטריפוגות המתקדמות מדגם IR-6 במפעל התת-קרקעי פורדו להעשרת אורניום לשיעור של 60 אחוזים. התקדמות המהווה פסע משמעותי לקראת האפשרות תוך זמן קצר של העשרת האורניום ל-90 אחוזים, דהיינו אורניום באיכות של נשק גרעיני. זאת, כהמשך לתהליך התנתקותה המתמשכת של איראן מכל מחויבויותיה בחתימותיה על אמנת אי-הפצת הנשק הגרעיני ועל הסכם ערבויות הביטחון עם הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א). לפי פרסומים גלויים, ביקורו האחרון בארה"ב של רמטכ"ל צה"ל רב-אלוף אביב כוכבי כלל תיאום עם בכירים בצבא האמריקני לקראת תרגילים משותפים.  הידוק משמעותי של הקשרים הצבאיים בין איראן לרוסיה כסיוע למלחמתה באוקראינה, בדגש על מכירה לרוסיה של מל"טים וכנראה גם טילים מדויקים. כתוצאה מכך מתחולל מהפך בממשל האמריקני ביחס לשאיפתו של הנשיא ביידן עד לאחרונה להגיע להסדר עם איראן בסוגיה הגרעינית. איומים חוזרים בתקיפה על פי העיתונאי הצבאי לשעבר אילן כפיר, שהיה מקורב לאהוד ברק, בספטמבר 2010 הייתה ישראל קרובה מאוד לתקיפה אווירית של מתקני הגרעין של איראן על-פי החלטת רה"מ נתניהו ושר הביטחון ברק. זאת מכיוון שנתניהו לא האמין שנשיא ארה"ב אובמה יפעל לבלימת הגרעין האיראני. על פי כפיר, היה זה ברק ששכנע את נתניהו לצאת למבצע, ונתניהו מבחינתו ראה את ברק כמגן האנושי שלו לגבי האחריות לכך. אולם התנגדותם הנחרצת של ראשי מערכת הביטחון – הרמטכ"ל אשכנזי, ראש המוסד דגן, וראש השב"כ דיסקין, גרמה לביטול התקיפה.  עוד לפי כפיר: לא רק שהם התנגדו, הם גם הזהירו את נתניהו וברק שזו פקודה בלתי חוקית, מכיוון שלדעתם רק הקבינט היה מוסמך להכריז על עליית כוננות כזו, אך לא פורום שרים מצומצם. ברק, שיחסיו עם אשכנזי כבר היו מעורערים בעקבות התפוצצות פרשת הרפז כחודש לפני כן, זעם. ראש הממשלה היה המום מתגובת השלושה. ברק עוד הציע לו מיד לאחר מכן ששניהם ייקחו אחריות על הפעולה למרות ההתנגדות של ראשי זרועות הביטחון, אבל נתניהו סירב. בכך הסתיים הפרק הדרמטי ההוא. בהקלטות "אולפן שישי" בתאריך 21 באוגוסט 2015, אהוד ברק סיפר כי בין השנים 2010 ל-2012, כאשר כיהן כשר הביטחון בממשלת נתניהו, אפשרות תקיפת אתרי הגרעין האיראניים נדונה בהזדמנויות שונות בפורום מצומצם של הקבינט. חרף זאת, לפחות פעמיים היא נדחתה בשל היעדר קונצנזוס בסוגיה זו. הפעם השנייה שעלתה אפשרות התקיפה באיראן הייתה ב-2011. אך ברק ציטט בהקלטות הללו את דברי הרמטכ"ל בני גנץ בפני חברי פורום הקבינט: "יש יכולת, אתם יודעים את כל המגבלות, כל הדברים, כל הסיכונים". דהיינו, כבר ב-2011 הייתה בידי צה"ל יכולת תקיפה באיראן, אך חלק מחברי הפורום נרתעו מלאשר את המבצע בשל הסיכונים הכרוכים בו לדעתם, אשר עליהם הצביע גנץ כרמטכ"ל. עוד לדברי כפיר: סיבוב נוסף עלה על הפרק באוקטובר 2012 ,אך בוטל נוכח המצב הרגיש מול ארה"ב, מכיוון שאובמה התמודד בבחירות לקראת קדנציית נשיאות שנייה. אך זאת גם נוכח התנגדותו של ברק, שכבר התרחק מנתניהו והסתייג מתקיפת איראן, הן בשל המצב הפוליטי בארה"ב והן מסיבות מבצעיות. הסכם הגרעין  בעקבות הסכם הגרעין JCPOA שנחתם ב-14 ביולי 2015 עם איראן, שלדעתי היה "משחק מכור" מצד אובמה והאיחוד האירופי, היבעתי את דעתי שיש לתקוף את הגרעין מיד. זאת, במאמר שפרסמתי ב-ISRAEL DEFENSE חודש וחצי אחרי כן, ב-31 באוגוסט, אשר כותרתו הייתה "הגרעין האיראני – כן, יש לתקוף עכשיו!" כתבתי במאמר: "אם ישראל לא תתקוף בהקדם את מטרות הגרעין באיראן, יתפח כדור שלג זה ויתפוס תאוצה ולא יהיה בר עצירה. גם נראה כי קיימים היום תנאים מתאימים לביצוע תקיפה ישראלית". זכיתי בשל מאמרי זה למספר לא מועט של תגובו, שחלקן חלקו עלי אך מנגד – חלקן תמכו בי. על כל פנים דעתי לא נתקבלה.  מספר שנים מאוחר יותר, בחוברת שפרסמתי בספטמבר 2021 במסגרת מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים (בס"א) של אוניברסיטת בר-אילן כתבתי: "ניתן לקבוע בברור שהסכם הגרעין האיראני היה גרוע, מכיוון שלא זו בלבד שהוא אפשר לטהראן להמשיך בחתירתה להשגת נשק גרעיני הוא אף נתן רוח גבית למימון מאמציה לפיתוח טילים בליסטיים, לערעור היציבות במזה"ת, ולהפצת פעולות טרור בעולם. ״לכן יהיה זה מעשה איוולת לחזור להסכם זה. האפשרות לחזור להסכם המקורי נראית בלתי סבירה – הן בשל חוסר האמון כלפי איראן בשל ניסיונותיה להסתיר את תוכנית הגרעין הצבאית, והן נוכח צעדי איראן מאז מאי 2019 לקבוע עובדות בשטח ולהתקדם אל סף נשק גרעיני."  מאז חתימת הסכם הגרעין JCPOA המצב החמיר מאד – בפרט כבר ב-2017 החלו האיראנים להפר את ההסכם באופן הדרגתי, אמנם תחילה בנגיסות קטנות אך מתמשכות. כמו כן הם החלו להימנע יותר ויותר משיתוף פעולה עם סבא"א. לבסוף, ב-5 בינואר 2020 הודיעה איראן כי איננה כבולה יותר למגבלות כלשהן שהוטלו עליה במסגרת הסכם הגרעין  JCPOA. אך צעד חריג במיוחד מצד איראן החל ב-17 באפריל 2021, בהעשרת אורניום לשיעור של 60 אחוזים.  זאת, מכיוון שתוך זמן קצר  מאד ניתן להעשיר הלאה את האורניום לשיעור 90 אחוזים – דרגת העשרה המתאימה לייצור לפצצה גרעינית. ההעשרה התנהלה במפעל העשרת האורניום בנתאנז (Natanz). העשרה ל-90 אחוז לתהליך ההעשרה העשרה ל-60 אחוזים שאיראן ביצעה אין מבחינתה כל מטרה אחרת מלבד ייצור נשק גרעיני. לפי דו"ח עדכני של סבא"א, איראן צברה נכון לאוקטובר האחרון 62.3 ק"ג אורניום מועשר לשיעור של 60 אחוזים, כמות אשר לאחר העשרתה הנוספת ל-90 אחוזים ניתן יהיה לייצר לפחות שתי פצצות גרעיניות. יתרה מזאת, איראן החלה להעשיר בימים האחרונים אורניום לשיעור 60 אחוזים גם במתקן ההעשרה פורדו (Fordow). זאת באמצעות שתי קסקדות (cascades) של צנטריפוגות אשר כל אחת מכילה 166 צנטריפוגות מדגם IR-6. זאת, בין היתר, על פי דיווח של רפאל גרוסי (ראש סבא״א) מיום 22 בנובמבר האחרון שאישר את הדברים. עד כה פעלו במתקן פורדו רק 1,044 צנטריפוגות מדגם IR-1, הדור הראשון של צנטריפוגות איראניות. תיאורטית, כושר ההעשרה של צנטריפוגת IR-6 גבוה בערך פי 8 משל הצנטריפוגה מדגם IR-1. אולם בפועל, לפי החישובים של ביצועי צנטריפוגת IR-6 אשר פורסמו בחודש יולי האחרון על ידי מכון Institute for Science and International Security אשר בראשו עומד דייויד אולברייט (David Albright), כושר ההעשרה של צנטריפוגה זו גבוה אך בערך פי 4 משל צנטריפוגת IR-1. על כל פנים, גם בכך הייתה התקדמות חשובה מאד מבחינתה של איראן. בכל מקרה, מבחינת מדינת ישראל תמונת מצב הגרעין האיראני כעת מדאיגה ביותר. על פי קצב ההתנהלות האיראנית הנוכחית, במידה והיא לא תיעצר, היא עלולה להגיע תוך שנה לארסנל גרעיני נוכחי. זאת, מתוך הנחה שאף הטילים הבליסטיים של איראן יתפתחו בהתאם בקצב זה. נראה לי אפוא כי המצב הנוכחי של ההתפקחות בארה"ב ובמערב אירופה נוכח התנהלותה הגרעינית של איראן מחד גיסא, והמהומות באיראן כלפי המשטר בטהראן מאידך גיסא, מתאים למדי לתקיפת מתקני ההעשרה של איראן. אני גם סבור כי ישראל לבדה יכולה להשמיד את מתקני ההעשרה האיראנים, אף ללא תמיכה או השתתפות של ארה"ב. מכל מקום, טענה מקובלת הינה שמכיוון שמתקן פורדו, כמו גם חלק ניכר ממפעל ההעשרה נתאנז הינם תת-קרקעיים, לפיכך קשה מאד להשמיד אותם. אך לעניות דעתי, בחיסרון זה יש גם יתרון רב, אשר אינני חושב שמן הראוי לפרט זאת, ודי לחכימא ברמיזא. סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הינו מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר בתחום סוגיות הנשק הגרעיני בעולם ובפרט במזרח התיכון.