אנחנו רגילים לחשוב על אושר במונחים של נעים לי או “כמה כיף לי”. אבל בני אדם לא בנויים רק כדי לחפש נוחות. הם בנויים גם כדי לחפש מקום בתוך רשת אנושית

ניסיון ליישב את הסתירה בין תוצאת הלחימה באיראן - כזו שתשרת את אירופה, לבין היעדר פעילותה לקדם תוצאה זו, מניב ארבעה הסברים מספקים יותר. כוחה של רוסיה, החוק הבינלאומי, הכעס על טראמפ וחשש כלכלי

משגב עם נמצא כעת בלב המלחמה אבל הרוח שלנו לא נשברת. אם יש משהו שתיירות גבול מלמדת אותך זה שורשיות. אנחנו נחושים בדעתנו לפתוח מחדש את מרכז המבקרים ברגע שיתאפשר

כבר בראשית העשור הקודם טענו חוקרים במערב שמשמרות המהפכה הם השולטים בפועל באיראן. חיסולו של עלי חמינאי הביא לחיזוק מעמדו של הארגון ולהערכות שלפיהן גורם מתוכו יקבל את השלטון. אלא שמשטרים הנשלטים בידי כוחות מזוינים חסינים פחות בפני אתגרים כלכליים-אזרחיים, ונוטים יותר לפיצולים – במיוחד במצבי משבר. חוסר היעילות הזה מחזק את האופוזיציה העממית, שבסופו של דבר מצליחה לא אחת לחולל שינוי פוליטי

ההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב כי הניצחון אינו תמיד המוצא הטוב ביותר; לכן מעולם לא לימדו את העמים, ובטח לא את הגנרלים המהוללים, כיצד להפסיד בקרב כדי לנצח במערכה

כמו לפני כמעט 2,400 שנה, גם היום אנחנו ממשיכים להיאחז בצללים. לא מתוך טיפשות, אלא מפחד. אור האמת מסנוור, אז קל יותר לעצום עיניים. לא משנה מי אנחנו, או למי אנחנו מאמינים. כולנו משוכנעים שהאמת היא רק מה שאנחנו רואים

מאמצי התיווך של טורקיה מהווים חלק מקמפיין השפעה ותחרות על ההובלה האזורית. מצטרפים לכך מהלכים כמו העמקת שיתופי הפעולה הביטחוניים שלה עם סעודיה ופקיסטאן, וביסוס הקשרים ההדוקים שלה עם קטר, שמשמשת עבורה עוגן כלכלי ופלטפורמה להשפעה רעיונית ברוח משנת האחים המוסלמים

חוק בתי הדין הרבניים והמרוץ הפוליטי לרבנות הערים אינם רק כותרות מזדמנות, אלא צוהר אל פיצול האישיות המובנה של החברה החרדית בישראל