"איש הכלב", המהווה ספין-אוף ל"קפטן תחתונים" ומבוסס על הקומיקס המצליח של דאב פילקי, משלב הומור פרוע, מחוות לז'אנר גיבורי-העל ואנימציה יצירתית, אך עמוס ומתיש למדי עבור מבוגרים. למרות רגעים משעשעים ודמויות חביבות, הגודש העלילתי והקצב המסחרר מקשים עליו להותיר רושם משמעותי

המיני-דרמה שיצרו ג'ק ת'ורן והשחקן סטיבן גרהאם (שגם מככב) מכה גלים ובצדק, בהיותה ביצוע יוצא דופן ביעילותו של קונספט יומרני: ארבעה פרקים בלבד וכל אחד מהם מצולם בשוט אחד - כשבמרכזם נער בן 13 המואשם ברצח. בזכות בימוי מצוין ומשחק עילאי מתקבלת טלוויזיה שהיא לא פחות ממטלטלת

סרטה החדש של דנה גולדברג ממשיך את קו סרטי הגרילה שלה ומאתגר את היצירה הקולנועית עם שורה של בחירות צילומיות יוצאות דופן. התחושה היא חוויה שבין תיעוד ובדיון, בטח כאשר רוב העלילה מתרחשת בחדר קטן במוסד פסיכיאטרי

אסף חזני, אנתרופולוג ואלוף משנה במילואים, מתאר בספרו, "כזה וכזה תאכל החרב", את שעבר כקצין מטה בלחימה בעזה. כתיבתו מציגה מלחמה שאין בה מדדי הצלחה אלא רק תמונת מצב עגומה, מלאת בלבול וחוסר אמון במדינה

עזבו את הנדריקס, ואן היילן, ליניארד סקינארד וזפלין; תמיד דיברו עליהם ועל סולואי-הגיטרה שבשיריהם - תמיד ידברו. במקום זה, בוא לצלול איתנו לסולואים הפחות-מוכרים או פחות זכורים/מצוטטים/מדוברים בהיסטוריה הגועשת של הרוק'נרול - מהייבבות המיוסרות של בילי קורגן, דרך הצליל החומצתי של הווייט סטרייפס, ועד לשברון-הלב המרסק של וולווט ריבולבר