אחרי הדוח החמור שפירסמה אוניברסיטת הארוורד על האנטישמיות בשורותיה, חייבת מדינת ישראל ליטול חלק במאבק בתופעה, במקומות שבהם יש לה יתרון יחסי

אומנם בלימת הסיוע הציתה בתחילתה מחאות מקומיות נגד חמאס, אך ככל שהמצב הכלכלי, האנושי והבריאותי ברצועה הידרדר, כך נחלשה ונעלמה המחאה

איש רע לב ודמוני השתלט על מדינה אהובה או אליטות מתנשאות שלפני זמן רב איבדו את אמון העם מצאו דרך נכלולית להמשיך ולשלוט בו בניגוד לרצונו. בין המחנה השמרני לליברלי

טעות בשיקול דעת? רשלנות? הבעת צער על הימשכות ההליכים? הצחקתם את מי שלעולם אינם טועים, ורק לעיתים "בחינה מחודשת" מביאה לשינוי החלטותיהם (המוצדקות תמיד, כמובן)

המשבר הנוכחי בין העם להנהגה הוא שעת מבחן. למרות הביקורת המוצדקת והחיונית נגד הממשלה והעומד בראשה – סרבנות היא לא הדרך. משום שהתוצאה תהיה הרבה יותר גרועה. הממשלה טועה, אבל היא לא האויב. חמאס ואיראן הם האויב – וסרבנות היא מתנה להם

האינסטינקט הראשוני היה להתרעם על כך שהאנשים שאמונים על חינוך ילדינו משתמשים בקלף בעייתי כל כך: "או שנקבל מה שאנחנו רוצים או שבעצם קצת כואבת לי הבטן מחר" הוא לא מסר חיובי במיוחד לדור הבא. אבל אז הבנתי שאני פשוט מחפש תירוצים כדי שאוכל להמשיך להתעלם מהמצוקה של ציבור ענק וחשוב במיוחד במדינה

משרד החינוך האמריקני שיגר מכתב תקיף לאוניברסיטה - שסירבה בעבר "להיכנע" לדרישות הממשל - והודיע לה רשמית על עצירת מתן המענקים. בין היתר האשימו במשרד את הרווארד באנטישמיות ובאפליה גזעית, והוסיפו: "מעסיקים מעט שמרנים"

עם פתיחת כנס הקיץ של הכנסת נראה שחברי הממשלה נחושים לקדם בעיקר את מה שיקרוץ לבייס ופחות לעסוק ב"חיים עצמם", כשברקע הרחבת המלחמה שכבר אושרה והמוקש המרכזי של חוק הגיוס. האם הסבלנות של ההנהגה החרדית נגמרה, מה צפוי במאבק נגד מערכת המשפט וכיצד נתניהו יצלח גם את המושב הזה?