בארצות הברית מודים שאכן הופל הבוקר מטוס קרב באיראן, עתה מתנהלים חיפושים וסריקות אחרי שני אנשי צוות. בתיעודים מהמדינה נראית תנועה אווירית אמריקאית משמעותית

השירות המטאורולוגי חוזה כי האובך שהגיע במהלך החג יימשך גם בשבת בבוקר ואף צפוי להתגבר. בימים ראשון ושני (חול המועד) האובך יפחת והראות תשתפר אבל ביום ג׳ (ערב חג שני) הגשם חוזר

לוחמי היחידה הרב-ממדית, הפועלים תחת אוגדה 36, מסכמים שבועות של לחימה עצימה בדרום לבנון עם הישגים מבצעיים מרשימים • יותר מ-40 מחבלי חיזבאללה חוסלו וכ-75 תקיפות מדויקות בוצעו נגד תשתיות הארגון • הכוחות זיהו משגר טעון ומוכן לירי לישראל - והשמידו אותו יחד עם חוליית המחבלים

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (תהילים קל"ג). אני כותב את הטור הזה בראשי מזה ימים רבים. שנתי לא אחת נודדת ונשמתי כַּאֲרִי בַּסּוּגַר. את אחי אנוכי מבקש. חג החירות הוא הזדמנות מצוינת להניח בצד את הסוגיות המשפטיות ולעסוק בבעיה הבוערת ביותר - המחלוקת והפירוד הפוצעות בגופו של העם היושב בציון, מזה למעלה משלוש שנים. אחרי שהקערות נאספו. אחרי שהיין התייבש בכוסות. אחרי ש"מה נשתנה" כבר נשאל ונענה. נשאר משהו. לא רק ריח של מצות וחרוסת, ריח של מתח באוויר. של מילים שלא נאמרו, של ויכוחים שנדחו לרגע אחר, אך לא נעלמו. ליל הסדר של השנים האחרונות ובעיקר זה של תשפ"ו לא היה רק ערב חג. הוא היה מראה. מראה לעם אחד, שמתקשה לעיתים להביט בעצמו. נדמה לנו שהקרע שאנו חווים היום הוא חסר תקדים. אך האמת הפוכה לחלוטין. עם ישראל מעולם לא היה עם של אחידות. הוא היה - מאז ומתמיד - עם של מחלוקת. כבר בימי המקרא נאבק העם בין נאמנות לה' לבין עבודה זרה, בין נביאים למלכים, בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה. עם אחד שהתפצל, ולמרות זאת לא נעלם. בנבואתו לעתיד טוב יותר עת ימי מספד וקינה יהפכו לששון ושמחה, הנביא זכריה כבר תיאר את היעד: "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". לא אמת בלבד ולא שלום בלבד. שניהם ביחד. שילוב בין עמידה על עקרונות (אמת) לבין שמירה על יחסי שלום ופשרה. העימותים ואי-ההסכמות היו מנת חלקו של העם היהודי וליוו אותו מראשית ימיו. בימי בית שני נחלקו הפרושים והצדוקים לא רק על פרשנות, אלא על עצם הדרך. הייתה זו מחלוקת קשה, עמוקה ועקרונית, מתוכה גובשה ונבנתה היהדות שאנו מכירים. חז"ל בפרקי אבות ניסחו זאת בפשטות נצחית: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים". והדוגמה הבולטת מכולן היא בית הלל ובית שמאי. אלו אוסרים - ואלו מתירים. אלו מחמירים - ואלו מקילים. ובכל זאת התחתנו זה עם זה. הם הבינו מה שאנו שוכחים לעיתים: המחלוקת איננה הסכנה, הניתוק הוא הסכנה.