בנימין נתניהו לא סתם באלמנט. כך נראה אדם שמגשים את עצמו. מוביל למלחמה נגד מדינה שאת הקריירה שלו הוא חייב לשלל ההפחדות נגדה; ובעיקר הוא במלחמה שבחר בה. תארו לעצמכם אם היה נחוש ככה למען תוכנית בעזה. או גיוס שוויוני. או החטופים. הוא היה יכול להפוך עולמות בשבילם. בשבילנו

 הדרישה הרדודה והשטחית להציג עכשיו אסטרטגיית יציאה בעצם מבקשת שבזמן במלחמה – ממלכת אי-הוודאות – היריב יבין מה המהלכים שאתה מתכנן. העורף הישראלי ברובו מבין את זה, באינטואיציה בריאה

כשם שהנשיא טראמפ הורה על חיסולו של סולימאני בניגוד לעמדת הממסד הביטחוני בוושינגטון, כך הוא יכול לנער את התפיסה הפשרנית של קהילת המודיעין האמריקאית באמצעות השמדת המתקן הגרעיני בפורדו

זה עלה במחיר דמים קשה מנשוא, אבל מדינת ישראל סוף-סוף שינתה את התפיסה. מלטמון את הראש בחול ולקוות שקו המגע לא ייפרץ הפכנו לאומה יוזמת, נחושה, התקפית. עכשיו, כשהמהלך הנוכחי באיראן בעיצומו וטבעת האש סביבנו התפוררה, אפשר אולי לקוות, והפעם באמת, למזרח תיכון חדש

אדוני הנשיא טראמפ – זו ההזדמנות שלך להיכנס לספרי ההיסטוריה, לצד רוזוולט. הורה על תקיפת המתקן בפורדו וסייע לנו לעשות את העבודה המלוכלכת עבור שאר העולם. זה הזמן שלך להוביל קואליציה, כשמאחוריך מדינות אירופה, שתסיים את מפעל הגרעין האיראני ותאלץ את האייתוללות להגיע להסכם שלא יאפשר להם לשוב ולחדשו 

בין הפיצוצים והאזרחים האיראנים המבוהלים לבין משטר האייתוללות המופתע, מתחדד ניגוד מובהק: בזמן שאיראן האיסלאמית טובעת באש, איראן של משפחת השאה מתייצבת עם מסר מערבי, גלובלי, מחבק. החתונה של אימאן פלווי היא לא חזרה לשלטון – אך בהחלט תזכורת לציבור האיראני ולעולם שיש אלטרנטיבה

ייתכן שדווקא מתוך חוסר ההחלטיות – נוצר חלון ההזדמנויות שלא תוכנן מראש. זה לא מזכה את נתניהו, אך אולי מסביר את התוצאה. על אף לחימה איטית במשך חודשים ארוכים תוך כדי התשת כוחות המילואים, איכשהו, עקב בצד אגודל, זרועות התמנון האיראני נגדעו בזו אחר זו

חיל האוויר הישראלי, שחמוש אך ורק במטוסי קרב מדגם F15, F16 ו-F35, כולם בעלי טווחים קצרים יחסית ומטענים מוגבלים, לא היה מסוגל לשאת את חודרת הבונקרים העצומה במשקל 14,000 ק"ג, אשר לבדה יכולה הייתה להשמיד את פורדו