חשיפת חילופי המהלומות בין שופטי בית המשפט העליון לבין הנשיא עמית אינה רכילות עסיסית או עוד הדלפה מביכה, אלא אזעקת אמת. לנוכח הייאוש שהוביל לצעד החריג, יש אדם אחד שצריך להתפכח מולה: השופט יצחק עמית עצמו

מאז שבעה באוקטובר ועד היום, אנו מתנהלים בתוך קונספציה חדשה: קונספציה שמאמינה שהפעלת הכוח הצבאי תשיב את החטופים או לפחות תיטיב את התנאים למשא ומתן על שחרורם

פוסט-טראומה היא רוצח שקט ושקוף, שלא רואים אותו ולכן גם קשה מאוד להתמודד איתו. אנחנו מאבדים לרוצח השקט הזה עשרות אנשים

הבורות השוררת בקרב המנהיגות האירופאית בכל הקשור לתרבות האסלאמית ודרכי התנהלותה, אינם שונים בהרבה מזו הנהוגה בקרב המנהיגות והציבור הישראל

מסתבר שאם אתה חשוד באונס, אתה כנראה מספיק "רעב", מספיק "לוחמני", מספיק "לא פראייר" בשביל הכיסא הזה. וזה רק מחזק את הפואנטה: לא מדובר בכישלון נקודתי, אלא במדיניות