זו דיפלומטיה רגשית, בלתי אמצעית, אנושית, המבוססת על האמת העירומה של הכאב. דווקא משום כך היא נגעה ללבבות של רבים בעולם, כולל בלבם של מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר

בקשת חנינה בטרם משפט מהווה הודאה באשמה. ספק רב האם נתניהו שלא הסכים לעיסקת טיעון יהיה נכון להודות בביצוע העבירות שבגינן הועמד לדין. לאן הולך משפט נתניהו?

אולי חלק מהשיח השלילי עלינו – על ישראל, על יהודים – לא נובע משנאה עמוקה, אלא מתופעה דומה. אולי אנחנו, במידה מסוימת, הפכנו להיות סוג של "סלבריטאים בינלאומיים" 

ישראל צועדת בעזה אל מציאות ששרויה בערפל, ובבסיסה שאלת "כוח הייצוב" הבינלאומי שיפעל ברצועה. איך אפשר להפיק לקחים מהיישום הלבנוני? שלוש טעויות שעליהן אסור לחזור