עוד לא הספקנו לסיים את המלחמה, וכבר אנחנו נאלצים להתמודד עם החרדה מפני האירוע הבא

בקרוב יכנסו עיתונאים זרים לעזה. ההרס והחורבן יהודהדו לכל עבר, והרצועה צפויה שוב לתפוס כותרות ראשיות בעולם. ואם יש משהו שאפשר לסמוך עליו, הוא שהמחנה האנטי-ישראלי לא יבזבז הזדמנות טובה לתעמולה ארסית 

לאורך השנים פורסמו שלל הצעות לחוקה שאמורה לכאורה להגן על העם מאימת הדיקטטורה. אלא שלא רק שחוקה אינה תרופת פלא לשחרור האדם והעם - היא עלולה להפוך לכלי לשעבודו

אם הנשיא טראמפ מכוון לשינוי משטרי באיראן, מדובר במדיניות הפוכה לחלוטין מזו שיושמה על-ידי קודמיו, שהעדיפו את הפתרון הדיפלומטי

אין ספק שהאו"ם דורש רפורמות, אך הטענה שקריסתו הכלכלית תשפר את בעיותיה ומיצובה של ישראל בזירה הבינלאומית היא בגדר משאלת לב ללא אחיזה במציאות

נראה שארה"ב ואיראן אינן מעוניינות בעת הזו בעימות חזיתי ונותנות הזדמנות לשיח ביניהן - אבל הפערים בין הצדדים רחוקים מגישור בינתיים. עבור האמריקאים, יש רשימה ברורה של דרישות שעליהן צריך להתבסס ההסכם, אם יושג

כלכלת איראן אולי חלשה, מושחתת, ולא־יעילה, אך הודות לנפט, לרזרבות מטבע, למטבעות דיגיטליים ולמבנה הפוליטי היא מתפקדת ברמה שמספיקה למשטר כדי לשרוד

הסדר האזורי שטראמפ מבקש לבנות אינו סובל עמימות. מי שמבקש שיקום בעזה חייב לפרק את חמאס; מי שמבקש הסכם עם איראן חייב למנוע ממנה יכולת גרעינית; ומי שמבקש להיות שותף של ארצות-הברית חייב להיתפס כאמין